וילה פטרינה

הגעתי לווילה פטרינה בשעה שבה נאקסוס הכי יפה, חמש אחר הצהריים. הבית יושב בקצה חלקי, הכפר שהיה פעם בירת האי, במקום שבו הסמטאות עוד מרוצפות שיש והחתולים מכירים את השכנים בשם. את השער פותחים ביד, נכנסים לחצר מסוידת מוקפת חומה, ומיד מבינים את העניין, עץ לימון אחד גדול באמצע, תאנה בפינה, בוגנוויליה שמטפסת על האבן, וריח רוזמרין שמישהו שתל ליד הבריכה לפני עשרים שנה.

הבית עצמו הוא מבנה אבן משנות ה-30 ששופץ ביד קלה. השאירו את קירות האבן החשופים, את המשקופים העקומים, את התריסים הכחולים המקוריים, והוסיפו רק את מה שצריך, מטבח שחור מט עם כל הכלים, שלושה חדרי שינה עם מצעי מיטה מכותנה מפנקת וחלונות גדולים הפונים לנוף משגע, ומקלחת עם לחץ מים אמיתי, מה שנדיר על אי. הבריכה קטנה אבל מדויקת, פונה מערבה אל עמק הטראגֵאה, שדה זיתים אינסופי. הקירות בעובי 60 סנטימטר עושים את מה שמזגן לבד לא יודע, בשתיים בצהריים באוגוסט, בפנים, 24 מעלות.

זה לא בית לחבורה שבאה למסיבות. זה בית לשתי משפחות שרוצות בישול משותף וערבים ארוכים, או לזוג שבא לעבוד שבוע מהחצר בלי שאף אחד יפריע. שלומי, בעל הבית, פתח לי את השער עם חיוך שמזהים מרחוק, וכל ההנחיות לבית, כולל איפה מתחבא ברז המים הראשי, הגיעו בוואטסאפ בעברית פשוטה, בלי לתרגם בראש. אמרתי לו שאני נשארת עוד לילה. הוא אמר שכולם אומרים את זה.